תכירו את א׳

הבלוג הזה הוא על א׳ שחולם להיות טייס. בעצם הוא לא עליו, הוא עליי, אמא שלו, זו שאומרת לו תמיד שחלומות צריך להגשים. אני לא מכירה הרבה ילדים שממשיכים להחזיק בחלום שלהם מגיל 5. לי יש ילד כזה, והוא נחוש. צריך לפחות שלוש שנים כדי להגשים את חלום כזה, אולי אפילו יותר. זו דרך ארוכה והיא רצופה אתגרים ופחדים. אני מתרגשת מאוד בשבילו. וכשאני מתרגשת אני כותבת.

בכל העולם ילדים שחולמים להיות טייסים הולכים ללמוד ומוציאים רשיון טיס כשהם מגיעים לגיל המתאים. ממש כמו חבריהם שחולמים להיות רופאים, עורכי דין או מהנדסים. טייס הוא בסך הכל עוד מקצוע. בארץ החלום הזה קשור קשר הדוק עם הצבא וזה קצת מסבך את העניינים. כי פתאום לצד מילים כמו מטוס ותעופה ושמים כחולים, מופיעות מילים כמו קרב ולחימה ותקיפה ומוסר ועזה וסוריה ופצצות ובתים של אנשים. א׳ אמר לי: מטוסי נוסעים הרבה יותר מעניינים אותי, אבל אם אני אגיע לקורס טיס אז ברור שלהיות טייס קרב, כי זה הטופ ואני מכוון הכי גבוה.

בגיל 4 הוא צייר מטוסים.
בגיל 6 בנה דגמים.
בגיל 8 כבר ידע לזהות אותם בשמיים. איך אתה יודע שזה בואינג 747??? אמא באמת, את לא רואה שיש לו ארבעה מנועים?!
בגיל 9 רכש את הסימולטור הראשון שלו, והתחיל לחסוך שקל לשקל ולשכלל את שולחן הכתיבה “המעופף” שלו.
בגיל 13 היה טייס ליום אחד והשתתף בנחיתה של מטוס אל-על.
בגיל 16 הוא קיבל צו ראשון… וכאן הבלוג הזה מתחיל.

מאז נחת הצו בתיבת הדואר שלנו, ההתרגשות שלו גדולה. הנה זה קורה אמא, מה שחיכיתי לו כל החיים! אחר כך באו הפחדים: ומה אם אני לא אצליח, ומה אם לא יהיו לי הנתונים? שאלתי אותו: מה דעתך שאני אתעד את הדרך בבלוג? בסדר אמא, תכתבי. ומה אם יהיו כשלונות? תכתבי גם עליהם אמא. ואם בסוף לא תהיה טייס? אני אהיה טייס. אם לא בצבא, אז באזרחות. את יודעת שלופטהנזה מציעים קורס טיס בחינם לכל מי שמוכן להיות טייס אצלם?! אני רק צריך ללמוד גרמנית.

בתמונה: שלפתי מהבוידם.