ירפ״א ב

מסתבר שידידה של א’ עוקבת אחרי הבלוג, וכל פעם שאני מתמהמהת עם פרסום פוסט חדש אני מאכזבת אותה. אז י’ זה בשבילך, השתדלתי שלא יהיה קצר מידי 😉

הפעם הוא נסע למיונים בהתלהבות יותר מאשר בחשש. חברים שכבר התמיינו סיפרו לו על הסימולטור. לא’ יש סימולטור שהרכיב עם השנים על שולחן הכתיבה שלו. חוץ מכך שזה ממלא שעות רבות ביום שלו, זה תירוץ מצוין לא להכין שיעורים במתמטיקה, כי אין מקום לפתוח ספר. הסימולטור מדמה באופן די מדוייק טיסה אמיתית, כולל מזג אויר בזמן אמת ותקשורת עם מגדלי פיקוח לאורך מסלול הטיסה. כשטסנו לפני כמה שנים לסופ״ש זוגי בפראג, הנער שנשאר בבית הזין לסימולטור את פרטי הטיסה שלנו (סוג המטוס ומסלול הטיסה) ו״המריא״ יחד איתנו בשעה היעודה. כשנחת כעבור ארבע וחצי שעות, שלח לנו וואטסאפ עם דוח מסכם, כולל כיסי האויר שהיו לנו בדרך. “נראה לי שאני ממש אהנה היום!” הוא התרגש כשיצא מהבית, “סימולטור אמיתי, של הצבא!”
ואני התרגשתי לראות אותו נהנה מהדרך.

הסימולטור במיונים היה מאתגר, הרבה יותר מורכב ממה שיש לו בבית. היו רגעים שהוא נלחץ ממש, הרגיש שלא הולך לו. “אמרתי לעצמי: אתה יכול, אתה יכול!”
והיה גם רגע של אושר, כשבאחת המשימות הוא טס מעל הבית שלנו.

את שלב הסימולטור הוא סיים בהצלחה, מה שהעביר אותו לשלב השני של המיון: מבחני אישיות. אוסף בלתי נגמר של שאלות שמחרפנות אותך עד שהאישיות שלך יוצאת בלי מסיכות. “שאלה אחת אני זוכר במיוחד”, הוא סיפר לי אחר כך, “שאלו מה התכונות החזקות שלי ומה החלשות. כתבתי הרבה דברים בחזקות, מילאתי את כל השורות.”
“ומה כתבת בחלשות?” שאלתי.
“שלפעמים אני עף על עצמי יותר מידי”
צחקנו בקול שנינו.
ואז הוא הרצין והוסיף – “שמתי לב שאני מייחס תחרות לדברים שאין להם משמעות תחרותית. למשל רציתי לעבור טסט ראשון, לעומת החברים שלי שנכשלו, ולהצליח בסימולטור בלי שתהיה לי אף שגיאה, כי ראיתי אחרים שטועים”.
“ומה אתה חושב על זה?” שאלתי, מתרשמת מההתבוננות העצמית.
“אני מפסיד פעמיים – כשאני מנצח אני נתפס כשוויצר, וכשאני מפסיד אני מתבאס על עצמי על כלום. הרי אין לי באמת תחרות עם אחרים, רק עם עצמי, מספר המקומות לא מוגבל, כל הטובים יכולים להיות טייסים”.

כבר עבר כמעט שבוע מאז המיון.
“נו אמא, מתי את מפרסמת?”
“בקרוב בקרוב ילדי המוכשר”
ואבא שלו הקניט את שנינו כהרגלו – אתה, יש לך את כל הנתונים להיות טייס, כולל הקטע של השוויץ, ולך יש את כל התכונות להיות אמא של טייס, בדיוק באותו קטע.

הבטיחו תוך חודש לתת לו תשובה אם עבר לשלב הבא. שוב אנחנו במצב המתנה.

בתמונה: שולחן הכתיבה המעופף של א’.