ליקום יש חוש הומור משובח

כשאבא של א’ זומן למיונים לטיס, הוא אמר לפסיכולוג: עזבו אותי מטיס, אני רוצה שריון.
הגיע לבקו”ם וביקש שריון. נתנו לו הנדסה קרבית. ככה זה בצה”ל, לקציני מיון יש אג’נדות משלהם.
א’ מאוד רצה טיס, לא עבר את הגיבוש וביקש הנדסה קרבית. נתנו לו שריון. תודו שזה מצחיק.

סוף דבר: א’ שלנו שרצה להטיס ציפור ברזל, יסתפק בנתיים בזחל מפלדה.
אבל בואו נחזור קצת להתחלה, או בעצם לנקודה שבה עצרנו.

א’ התאושש מהר מהתשובה השלילית. עוד באותו היום הלך לעבודה שלו בגלידריה “שמתי מוסיקה טובה באוזניים והיה לי כיף”, וכבר למחרת חזר לטוס בסימולטור המפואר על שולחן הכתיבה שלו. הוריד הרבה מפות, תכנן מסלולי טיסה, הראה לי זויות וכיווני המראה, ראיתי איך הוא מחזיר לעצמו את הביטחון בכישורי הטיס שלו. הודעות התמיכה מחברים לא הפסיקו לזרום וא’ אמר לי: “כיף לגלות שיש לי חברים טובים, אבל אני מרגיש שאני לא באמת צריך את זה, אני מעודד מבפנים, אני יודע מה אני רוצה ויודע מה הדבר הבא”.
“מה הדבר הבא?”
“נפתחים לי עכשיו מלא מיונים, אנסה להגיע ליהלום (הסיירת של הנדסה קרבית), ומשם טופס 55 ואבקש לנסות שוב להכנס לקורס טיס”.

א’ לא הצליח להתקבל ליהלום.
“איך הם לא קיבלו מוכשר שכמוך?” הזדעקתי.
“נו אמא, את יודעת כמה אנשים מוכשרים נופלים בין הכיסאות בצבא?!”
ושוב אני נפעמת ממנו, מהילד הזה שכל כך בטוח בידיעת עצמו, במי שהוא ובמי שהוא יכול להיות, שגם המערכת הגדולה הזו, צבא ההגנה לישראל, לא מצליחה לערער אותו.

“אז מה עכשיו?” אני שואלת.
“קיבלו אותי לחובלים, אבל אני חותם ויתור. מים זה לא בשבילי, אם לא נותנים לי את השמיים, נלך בנתיים על האדמה. חוץ מזה שזה לא משנה, זה רק בנתיים, עד שיתנו לי שוב לנסות קורס טיס”.
“אתה בטוח שאתה רוצה להתאמץ כל כך בשביל להיות טייס בצבא? לך תעשה שנתיים וחצי שירות ויאללה לתעופה אזרחית. למה אתה צריך להיות נשוי 10 שנים לצבא?”
“אמא”, הוא אומר לי, “אני לא סוגר לעצמי שום דלת. בעוד שנה תפתח לי שוב האופציה בצבא, ואני מתכוון לנסות אותה”.
ניסיתי להדליק אותו על לימודי תעופה באירופה (ראינו שיש ללופטנזה בית ספר לטיסה עם סילבוס מרשים ותנאים טובים). “לך לברלין” אני אומרת לו, “תכיר צעירים כמוך מכל העולם, זו חוויה”.
“די אמא”, הוא מבקש, “תעודדי אותי להמשיך לנסות בצבא, האופציה האזרחית זו רק הדלת הבאה”.

זה הילד שלי, הוא יודע מה הוא רוצה, ואני רק צריכה להיות שם בשבילו ולהשתדל לא להפריע. הוא הראה לי שהוא מדורג מקום 11 בעולם באתגר הנחיתה בסימולטור. הילד לא עבר גיבוש טיס אבל בהחלט יודע לנחות נחיתה רכה.

בנתיים, עד שא’ יגשים את החלום, הזמין אותו השכן שלנו לסיבוב בשמיים. הנער חזר מאושר: “אין כמו להרגיש את הסטיק בידיים!”
תודה רבה לשי אברמזון על החוויה והסרטון.